ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נ' ראש הנקרה-קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ מס' 57-0008458 ואח'

החלטה

בפניי בקשת המבקשים להורות על הארכת מועד לעיכוב ביצוע צו הפסקה שיפוטי אשר ניתן על ידי בית המשפט ביום 31.8.2010.

ביום 11.7.2010 הגישה המשיבה לבית המשפט בקשה למתן צו שיפוטי להפסקת בנייה ושימוש מכח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965.

ביום 31.8.2010 נעתר בית משפט זה לבקשת המשיבה והטיל צו הפסקה שיפוטי האוסר על המבקשים לעשות שימוש במקרקעין נשוא הבקשה כגן אירועים (להלן: "הצו"); ביצוע הצו עוכב ל- 18 חודשים זאת נוכח טענת ב"כ המבקשים כי מתן הצו באופן מיידי יפגע כלכלית במבקשים, זאת על רקע הזמנת אירועים ועל רקע הפסקת העבודה הצפויה של עשרות עובדים.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, הן על ידי המבקשים והן על ידי המשיבה (ע"פ 31142-10-10 וע"פ 8085-11-10). ב"כ הצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה תקופת עיכוב ביצוע הצו תקוצר, ותהא עד ליום 16.5.2011.

עתה, הגישו המבקשים בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע צו ההפסקה השיפוטי. בבקשתם טענו המבקשים כי מלכתחילה לא היה מקום כלל למתן צו ההפסקה השיפוטי, שכן צו ההפסקה השיפוטי ניתן על בסיס ראיות לכאורה בלבד, כאשר לא נערכה בחינה ראייתית מעמיקה וראויה, והוסיפו כי בית המשפט דנן עיכב את ביצועו של צו ההפסקה השיפוטי, בין היתר, לצורך קידום הליכי תכנון ובניה והכשרת השימוש שנעשה באתר, ואכן המבקשים פועלים במלוא המרץ לקידום הליכי התכנון והבניה, וזאת בשני אפיקים: קידום הטיפול בבקשתם למתן היתר לשימוש חורג לצורך קיום אירועים באתר ראש הנקרה וכן הכנת תוכנית מפורטת לאתר ראש הנקרה אשר תתיר את השימושים שבגינם ניתן צו ההפסקה השיפוטי. המבקשים פירטו בבקשתם את ההליכים בהם הם נקטו לצורך קידום הליכי התכנון.

המבקשים הוסיפו וטענו כי חלה התקדמות רבה בהליכי התכנון, יחד עם זאת, דרושים להם 24 חודשים נוספים לצורך השלמת הליכי התכנון והכשרת השימושים נשוא צו ההפסקה השיפוטי. עוד טענו המבקשים כי השימוש הנעשה באתר ראש הנקרה אינו כרוך בקביעת עובדות בשטח באופן המקשה על השבת המצב לקדמותו, וזאת נוכח פרק הזמן הארוך בו פועל האתר במתכונתו הנוכחית וכן נוכח העובדה שאין השימוש כרוך בהקמת מבנים ו/או שינוי במצב הטופוגרפי באתר ו/או מהווה מטרד. המבקשים ביקשו כי בית המשפט ישווה מעמד מיוחד לעובדה כי האתר מופעל באיזור המוגדר כאיזור עדיפות לאומית, עם רמת אבטלה גבוהה ויכולות השתכרות מוגבלים, וטענו כי אי מתן עיכוב ביצוע יפגע פגיעה קשה במספר רב של עובדים אותם מעסיק האתר, וכן יפגע בגורמים אשר הזמינו אירועים וחתמו על הסכמים. המבקשים ביקשו עוד כי בית המשפט יתן את הדעת לנזק הבלתי הפיך לאתר במידה ולא יעוכב צו ההפסקה השיפוטי שכן הדבר יביא לירידה לטימיון של עבודה רבת שנים בשיווק האתר, טיפוחו ופיתוחו לרווחת ציבור המבקרים.

לסיכום, עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי למשך 24 חודשים לצורך סיום ההליכים התכנוניים, וכן להורות על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי לכל הפחות עד להכרעה בבקשה.

ביום 13.5.2011, קבעתי כי מאחר ובקשת המבקשים לא הוגשה במועד הקבוע בתקנה 2 לתקנות תכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) תשס"ט 2008 (להלן: "התקנות"), לא צורפה לה תגובה בכתב של המשיבה לבקשה בהתאם לתקנה 3 לתקנות, וכן לא קיים פה פירוט של הנסיבות המיוחדות לעיכוב בהגשת הבקשה, הרי שאין מקום לדון בבקשת המבקשים. כן קבעתי כי במידה ותוגש בקשה הערוכה כדין, אדון בה בשנית.

ביום 15.5.2011 הגישו המבקשים בקשה דחופה ובהולה לביטול ההחלטה לעיל – מיום 13.5.2011 – וטענו, בין היתר, כי בית המשפט לא נתן להם את יומם, ולא איפשר להם להעלות את טענותיהם, הן בבקשה העיקרית והן בבקשה לעיכוב ביצוע זמני של הצו. עוד טענו המבקשים כי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה אינו חל על המקרה דנן, כי אם סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, ומשכך לא היה מקום לדחות את הבקשה על הסף בשל אי עמידה בתנאים הקבועים בסעיף 207 לתקנות.

ביום 15.5.2011 הוריתי על ביטול החלטתי מיום 13.5.2011, קבעתי דיון במעמד הצדדים, וכן הוריתי על עיכוב ביצוע הצו עד לדיון במעמד הצדדים.

ביום 13.6.2011 העלו ב"כ הצדדים את טענותיהם בפניי.

ב"כ המבקשים חזר על האמור בבקשה לעיכוב ביצוע הצו וטען כי המסגרת החוקית אליה הפנתה ב"כ המשיבה, היינו התקנות על פי סעיף 207 לחוק התכנון ובניה אינן חלות בעניינו, וביקש כי בית המשפט יבחין בין המקרה דנן בו מתבקש צו עיכוב ביצוע וזאת לפני הרשעה, לעניינן של התקנות על פי סעיף 207 אשר דנות בהארכת מועד לביצוע צו הריסה מכח סעיף 206 לחוק התכנון והבניה בלבד. ב"כ המבקשים טען כי ב"כ המשיבה הוליכה שולל את בית המשפט עת הפנתה לתקנות. עוד טען ב"כ המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 31142-10-10 אינו חלוט, שכן צו הפסקה שיפוטי לעולם אינו יכול להיות חלוט, והפנה בעניין זה לאמור בהלכת סבן .ב"כ המבקשים מתח ביקורת רבה על אופן התנהלות ב"כ המשיבה, ביקש כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי לפרק זמן של 24 חודשים והוסיף כי המבקשים פעלו להשגת היתר בשני מישורים, הן במישור של שימוש חורג, והן במישור של תוכנית מפורטת.

ב"כ המשיבה, הפנתה בתחילת טיעוניה את בית המשפט לבקשתה לביטול החלטת בית המשפט מיום 15.5.11 ולמחיקת בקשת המבקשים נשוא הליך זה. כן ביקשה ב"כ המשיבה כי בית המשפט יכריע תחילה בשאלת המסגרת הדיונית החלה על בקשת המבקשים.

ב"כ המשיבה טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור מיום 16.12.2010 מהווה פסק דין חלוט למעט האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה מכח התקנות הקובעות את סדרי הדין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק. ב"כ המשיבה הפנתה לאמור בסעיף 250 לחוק התכנון ובניה הקובע כי ערעור על החלטת ביהמ"ש בבקשה לצו כמוהו כערעור על גזר דין, ועל כן הוא מהווה החלטה סופית. ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה כי הפניית ב"כ המבקשים להלכת סבן אין בה כדי להועיל למבקשים שכן בהלכת סבן נקבע כי דרוש "טעם טוב" לצורך עיכוב ביצוע צו הריסה, ואין בפי המבקשים "טעם טוב" כנדרש. ב"כ המשיבה טענה כי פניית המבקשים לבית המשפט שלא בהתאם למועדים הקבועים בתקנות, דהיינו ימים ספורים לפני תום המועד לעיכוב הצו אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

ב"כ המשיבה הוסיפה עוד כי התעקשותה על כך שבקשת המבקשים תוגש בהתאם לתקנות אינה סתמית שכן המחוקק קבע בצורה מפורשת כי בית המשפט לא ידון בבקשה שאינה עומדת בתנאי התקנות, וביקשה כי המבקשים יגישו לבית המשפט בקשה ערוכה כדין, בהתאם לתקנות, המלווה בתגובת המשיבה אשר תידון לגופו של עניין על ידי בית המשפט. ב"כ המשיבה טענה כי המסגרת הדיונית לדון בבקשת המבקשים הינה הקבועה בתקנות, שאם לא כן, לא קיימת מסגרת חוקית אחרת לדון בבקשה.

ב"כ המשיבה ביקשה כי בית המשפט ידחה את בקשת המבקשים בהיותה לא עומדת בתנאים הקבועים בתקנות.

תחילה, בטרם אדון בבקשה המבקשים לגופה, אבחן את המסגרת הדיונית אשר אמורה לחול בעניינו. כאמור לעיל, ב"כ המבקשים טען כי סמכות בית המשפט להורות על הארכת מועד לעיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי נובע מסעיף 239 לחוק התכנון והבניה, בעוד ב"כ המשיבה טענה כי בעניינו חלות התקנות, ומשלא עמדו המבקשים בתנאים הקבועים בתקנות, דין בקשתם להימחק.

לדידי, הדין הוא עם ב"כ המבקשים ואין הוראות התקנות חלות על המקרה דנן ועל כן אין נפקא מינא לעובדה כי בקשת המבקשים לא הוגשה בהתאם לאמור בתקנות.

התקנות אליהן הפנתה ב"כ המשיבה כותרתן הינה "סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק". אין חולקין על כך כי המבקשים מעולם לא הורשעו בעבירה על פי חוק התכנון והבניה, ומעולם לא הוגש כתב אישום נגדם ועל כן התקנות מכח סעיף 207 אינן יכולות לחול על המבקשים, וזאת על אף טענת ב"כ המשיבה. אילו ביקש המחוקק להחיל את התקנות גם על סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, דהיינו על מקרה בו ניתן צו הפסקה שיפוטי טרם הרשעה, הרי שאז יכל המחוקק לקבוע במפורש, כי תקנות אלו יחולו גם על סעיף 239 לחוק התכנון והבניה. שתיקת המחוקק בעניין זה יש בה כדי ללמד על כוונת המחוקק, ועל כן אין מקום לקביעת לפיה התקנות חלות על המקרה דנן.